רונן ושאר המתנקשים יצאו למשימה.
היום הם אמורים לפעול.
אתר'י ישב ליד הבריכה העגולה הקטנה, איפה שצפו להם הפרחים של כל אחד מהמתנקשים.
כשמתנקש יוצא למשימה מסוכנת, את'רי מכשף אחד מהפרחים האלה לכל אחד מהמשתתפים. כל עוד הרוצח חי ונושם, הפרח שלו צף.
אתר'י ישב שם עד שעת לילה מאוחרת, עד הרגע בו התחילו במשימה.
הוא חייך כשהפרחים נשארו צפים, אבל אז... פרח אחד שקע. ועוד אחד. כולם. ואיתם גם הפרח של רונן. הדמעות שהתחילו לזלוג כשאחד מהפרחים שקע התחלפו בבכי חסר מעצורים. כל האלפים שמסביבו חיבקו אותו, ואז התחילו לבכות גם הם.
את'רי נזכר ברגע שבו נתן לרונן את הפרח שלו, ואמר שליבו נמצא עם הפרח הזה. וגם שרונן הבטיח שיחזיר לו את ליבו.
אבל עכשיו הוא איננו.
ורק פרח אחד לא שקע.
הפרח של ריילה.
הו, אם רק ריילה הייתה כאן.
אם היא הייתה כאן, היא הייתה מנחמת את את'רי ובוכה איתו.
אם היא הייתה כאן, הוא היה יכול לכעוס עליה כמה שירצה. ולחבק אותה כמה שירצה.
אם ריילה הייתה כאן, היא הייתה שמה לב, שהפרח של רונן לא שקע לגמרי.
רונן לא מת.
ליבו של את'רי עוד ישוב אליו.
_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
הלוואי שבעונה חמש הכל יסתדר
|